<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית חמישי שער רביעי</h1>
<h2>דף כג:</h2>
גרסינן בפרק לא יחפור אמר ר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב, ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא, אפילו הכי רובא עדיפא. איתמר (כ"ד, א') חבית שצפתה בנהר, אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה גוים אסורה, כנגד עיר שרובה ישראל מותרת. ושמואל אמר אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל, אסורה אימר מההיא דקירא אתאי. לימא בדר' חנינא קא מיפלגי, לא, דכולי עלמא אית להו דר' חנינא, והכא בהא קא מיפלגי מר סבר אם איתא דמיהא דקירא אתאי, עקולי ופשורי הוי מטבעי לה, ושמואל סבר חריפתא נקט ואתאי. וקיימא לן כרב דהלכתא כוותיה באיסורי. ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה, שרייה רבא, לימא משום דסבר לה כר' חנינא, ולומר דאפי' בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא, ואמרינן שאני התם דלמיגנב מיניה ואצנועי בגוויה לא עבדי. והני מילי חמרא, אבל ענבי מצנעי. ומכל מקום לר' חנינא אפילו בקורבא דמוכח, אזלינן בתר רובא והלכתא כוותיה. והילכך חבית של יין שנמצאת מוצנעת בכרמו של ישראל, ויש כרמים אחרים של ישראל סביבותיו קרובים לו, ויש כרמים אחרים רבים מהם של גוים סביבות רחוקים משל ישראל, אסורה דאזלינן בתר רובא, ואע"ג דאיכא קורבא דמוכח דשל ישראל היתה, ואין צריך לומר בשאין שם של ישראל אלא אותו כרם שהחבית מוצנעת בתוכו, שהרי אמרו דלמיגנב מיניה ואצנועי בגוויה לא עבדי. והוא הדין להקל וכגון שנמצאת בכרמו של גוי, אע"פ שיש כרמים אחרים של גוי, אי איכא כרמים של ישראל רבים מהם אפילו רחוקים מהם, הולכין להקל בתר רובא דישראל. והוא שיושבים בין ההרים וכיוצא בזה, שאינו מעבר לעוברי דרכים הא לאו הכי אסורה, דרובא דעלמא גוים נינהו, ואלא מיהו דוקא בשהיה בקבוק או קנקן שדרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בהם, אבל חבית גדולה שאין דרכן של עוברי דרכים [להוליך] כיוצא בה, אין חוששין לה לעוברי דרכים וכמו שנכתוב בסמוך. הנהו זיקי דחמרא דאישתכח בי קיפי שרינהו רבא. לימא לא סבר לה להא דר' חנינא, ומשום דקרובים של ישראל שרא להו ואע"ג דרובא דשפוכאי גוים נינהו, ופרקינן לא שאני התם דרובא דשפוכאי ישראל נינהו, ולאו דחויי קא מדחי ליה, דודאי רבא כר' חנינא סבירא ליה, דהא רבא גופיה הוא דאמר לעיל מינה (שם), שמע מינה מדר' חייא דתני דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה, רוב וקרוב הלך אחר הרוב, והילכך דוקא בדרובא דשפוכאי ישראל [נינהו] הא לאו הכי אסירי ואע"ג דאיכא ישראל דקרובים להו. ובדרובא [דשפוכאי] ישראלי נמי, הני מילי זיקי רברבי אבל זוטרי אימר מעוברי דרכים נפול ואי איכא רברבי בהדייהו שרי, אימר באברורי הוו מנחי.
